1, 2, 3 ניסיון...ראשון
(בכל זאת יש happy end )
עוד במהלך שנת ההוראה האחרונה שלי
חיפשתי מקומות ראויים, מענינים ומתאימים עבורי כדי להתנדב ולתרום מהיכולות
וההכשרות שצברתי בכל שנותי בכלל ובהוראה בפרט.
פניתי לעמותה ששמה לה למטרה חינוך
לשימוש נבון באינטרנט בעיקר של בני נוער . מאחר וברשותי רישיון הוראה למידענות
מתוקשבת וניסיון בתחום חשבתי ש...הנה –זה מתאים כמו כפפה ליד.
קיבלתי הזמנה להשקת כוסית לראש השנה
ולכנס פה ולכנס שם ו...זהו.
כששאלתי, נאמר לי בתחילה שעלי למצוא
שדות מתאימים לחריש (?!), לתומי חשבתי שאקבל הדרכה ואשובץ לפעילות- לפחות בראשית
הדרך. נאמר לי שעלי להגיע לבתי ספר בהם נערכת הדרכה ולצפות-הדבר הגיוני לחלוטין
אבל מאחר ואין הסעות היה עלי לנסוע למקומות שעלות ההגעה הייתה יוצרת עבורי קושי
אמיתי.
ולאחר כמה הצעות להגיע להדרכות במקומות
כאלה- קול דממה דקה.
התקשרתי ונאמר לי שאין צורך בהתנדבותי.
ואני חשבתי לתומי שברגע שאצא לפרישה מוקדמת ואביע רצון יחכה
בפתחי תור ארוך של ארגונים המעונינים ,צריכים ורוצים.
אז זהו ש...לא.
ואין זה מקרה יוצא דופן, כבר שמעתי כמה וכמה "חוויות" של עמיתות שפרשו ונתקלו בקיר גומי. אחת מהן הייתה מורה לאנגלית שנים רבות, אח"כ מרכזת מקצוע ולבסוף מנהלת בית הספר. מן הסתן יכולה הייתה להביא ממיגוון ההתנסויות והיכולות שלה "תועלת" לארגונים רבים. אבל כשפנתה נאמר לה שאכן זקוקים למישהו שיעשה עבודות תיוק בארכיון (?!).
כמובן שנעלבה ויותר לא ניסתה להתנדב. חבל.
האמנם תרומת כסף מתקבלת בברכה ותרומת
זמן, יכולת ורצון לא ממש רצויים?
